כמו שכתבו הרבה לפניי, מי היה מאמין שבשנה שעברה שהתפללנו אבינו מלכנו מנע מגיפה מנחלתך שהקב"ה יכין לנו מגיפה נוראית שכזאת. כל אחד לוקח את וירוס הקורונה לכיון אחר. אותי הוירוס ממש ממש מדכא אולם אני כן מצליח לראות כיוונים חיובים שלו ולהבין שלא הכל טוב, אבל הכל לטובה. 

ברור שקיבלנו פה מסר אדיר מהשמיים, הכיוון הכללי הוא שאנו צריכים לתקן עצמנו ולהיות מאוחדים. זה גם המסר של משרד הבריאות – ביחד נעצור את המגיפה ודווקא ההסתגרות הזאת בסגר הנורא הזה שאנו הולכים לקראתו תעזור לנו להיות ביחד שכל אחד עושה את מה שמוטל עליו וביחד נעצור ונכחיד את המגיפה. (יש לציין שכמו שאמרו רבים וטובים ממני – הסגר לבד לא יעזור, צריך לעשות חקירות ולמצוא את החולים הבודדים שיהיו אחרי הסגר, לבודד אותם ולרפא אותם כדי שלא ידביקו אחרים, אחרת הסגר לא שווה).

בראש השנה הזה, אשתדל בכל כוחי להתפלל את כל התפילות בביתי (את השופר אשמע בגינה הציבורית) ולעבוד את הקב"ה בלבב שלם. 

האופטימיות הריאליסטית היא כמו שכתבתי בבלוג הקודם שלי, לקחת את המצב הקיים ולנסות להוציא ממנו את הטוב ביותר האפשרי. אם הטוב ביותר האפשרי הוא לסגור את בתי הכנסת ולהתפלל לבד בבית – So be it! אעשה זאת על הצד הטוב ביותר. 

אם כל אחד יעשה את הטוב ביותר, נתאחד כולנו ונעשה את הטוב ביותר וננצח את המגיפה הזאת.

(לצערי זה לא קורה אבל זה כבר עניין לפוסט אחר)