סבא אברהם ז"ל
אתמול, ביום שבת קודש פרשת ואתחנן , י"א באב תש"פ נלקח לבית עולמו, סבי מצד אימי – אברהם רוזנברג ז"ל. הנכדים קראו לו סבא ורומי וכך הוא תמיד ישאר בשבילי. סבא נפטר קרוב בגיל 93 ואין לתאר את ההספק העצום שהספיק בחייו ורב הנסתר על הנגלה… בפוסט זה אנסה לתאר בקצרה מי היה סבא אברהם בשבילי ואיך הוא השפיע רבות על חיי.
קורות חייו בקצרה
משואה לגבורה
סבא אברהם נולד בט"ו בכסלו תרפ"ט (28.11.1928) בכפר אורשול-נאו בטרנסלבניה. הוא נקרא ככל הנראה על שם סבו מצד אמו. אביו היה פצוע מלחמה ואמו הייתה מבשלת לעשירים וסבא עזר לה. סבא שירת את אביו ולקח אותו לכל צרכיו. בתקופת השואה סבא היה בסביבות גיל 15-16, חייו נצלו פעמים רבות, אחת מהם, סבא סיפר לי שבזכות זה שידע לסרוג גרביים, הוא סרג גרביים ובגדים למפקד המחנה וכך ניצלו חיו. סבא נלקח גם להיות העוזר האישי של אחד מהמפקדים בגטו, הוא היה מנקה לו את הבית ובערב חזר ל "מגורים". סבא היה במחנה אושוויץ. לקראת סוף המלחמה הם צעדו עשרות ק"מ ביום ובאחד הימים ברחו ליערות כי שמעו שהרוסים מתקרבים. בתאריך תשיעי למאי הרוסים הגיעו לקרבת היער שבו סבא הסתתר וסבא נהיה לאדם חופשי.
בסיום המלחמה, סבא חזר לכפר שלו ונרשם לתיכון מקצועי, שם למד מקצוע טכני, כיהודי היחידי שהיה בתיכון, סבא סבל מהטרדתם של התלמידים הגויים שקינאו בו על השגיו המצויינים.
בעקבות אלו אירועים, החליט סבא לעלות לארץ ישראל ובדרך לא דרך הגיע סבא למחנה העקורים ברגן בלזן. לאחר מכן סבא התנדב לעבוד במחנה המעבר בוכהוולד בגבול גרמניה והולנד שהעניק לו סרטיפיקט בריטי לעלות ארצה תחת השם "אהרון מוסקוביץ". סבא נסע ברכבת למרסיי שבצרפת ומשם עם האוניה "קדמה" לארץ ישראל.
השירות הצבאי
סבא הגיע לנמל חיפה ומיד שהגיע לחוף , חויל לצבא לגדוד 14 של גולני (מספר אישי 19122) שבסיסו היה מחנה גדעון.
מיד בהתחלה הסבא והגדוד נלקחו לכיבוש העיר בית שאן, סבא היה "תותחן" הוא דפק בחוזקה על סירים גדולים עם כפות גדולות מעל גגות העיר והאוכלוסיה הערבית ברחה מפחד ה "ארטילריה"…
סבא השתתף בקרבות רבים וביניהם כיבוש קיבוץ "משמר העמק", "מגידו", "אום אל פאחם" קרבות "סג'רה ולוביה" – בקרב סג'רה חייו של סבא ניצלו בנס לאחר שקיבל חום גבוה ולא יכל להמשיך להשתתף בקרבות שבהם נתקלו המשוריינים במארבים רבים . בהמשך הגדוד שלו עבר להתארגנות בדרום והפך לגדוד 19, שם השתתף סבא בקרבות באיזור רפיח, מבצע עובדה ובכיבוש העיר אילת.
בשנת 1950 סבא השתחרר מצה"ל ללא מקצוע וביקש מהמפקדים שלו לעבור קורס נהיגה על משאיות שיהיו לו מקצוע לחיים. הוא אכן עבר קורס כזה ושובץ במילואים ביחידת תובלה.
סבא אברהם קיבל את אות מלחמת הקוממיות, אות מלחמת סיני, אות מלחמת ששת הימים, אות מלחמת ההתשה ואות מלחמת יום הכיפורים.
עבודתו העיקרית בקופת חולים כללית
בשנת 1951 החל לעבוד בתור מדריך לשתילת עצים בבית ספר חוות לימוד חקלאית בפתח תקווה שם הכיר את סבתי טובה ז"ל. הם התחתנו וגרו בחוות לימוד החקלאית ואחר כך עברו לגור בכפר אברהם.
בהמשך סבא היה גם מורה לנהיגה, וכוורן בכוורת דבורים. סבא היה גם נאמן ניקיון. אך עבודתו העיקרית הייתה בקופת חולים הכללית בארץ ישראל. בשנת 1955 הוא קיבל קביעות בתור עובד משק. הוא עבד שם כ 40 שנים ותפקידו הבכיר היה "ראש אגף אחזקה ובינוי של מחוז פתח תקווה".
הרבה מהמרפאות בפתח תקווה וסביבתה הוקמו כאשר הוא מפקח על הבינוי וההקמה וביניהם מרפאות: גת רימון, יהוד, מחנה יהודה, עמישב וכפר גנים.
בשנת 1971 קיבל סבא אברהם את פרס העובד המצטיין של קופת חולים כללית.
בשנת 1994 לאחר 39 שנות עבודה, פרס סבא אברהם לגימלאות.
סבא וסבתא גרו ברחוב ברנדה 8 בפתח תקווה ושנות עבודתו האחרונות של סבא היו בבית המלאכה של מרפאת רוטשילד של קופת חולים כללית. הייתה לו שם סדנה ואנחנו הנכדים היינו אוהבים מאוד להגיע לסדנה, שם סבא לימוד אותנו לבנות בעץ ולהשתמש בכלים שונים.
מקרה שקרה לאשתי במרפאת גת רימון
יום אחד אשתי נסעה באוטובוס מפתח תקווה דרך גת רימון ללימודים בקריית אונו . באותו יום היא לא הרגישה טוב והתעלפה באוטובוס. מכיוון שהאוטובוס היה ממש בגת רימון, הוא עצר ליד מרפאת גת רימון של קופת חולים כללית. הורידו אותה שם במרפאה והאוטובוס המשיך בדרכו. לאחר שאוששו אותה היא התקשרה אליי שאבוא לקחת אותה. הגעתי מהר ככל שיכולתי ומכיוון שידעתי שסבי הקים את המרפאה הזאת העליתי את שמו בפני הצוות (המבוגר) שהיה שם. הם ממש זכרו אותו מתקופת הקמת המרפאה. הם שיבחו את סבא שלי ואמרו לי כמה שהוא היה איש צנוע וטוב אך מקצועי מאוד בעבודתו…
עבודתו בפנסיה
אך אם חשבתם שסבא שלי יסיים לעבוד בגיל הפנסיה, טעיתם טעות חמורה. סבא שלי המשיך לעבוד עוד כ 10 שנים בהיפר רוזנפלד והגיע להיות מנהל המחלקה הטכנית. כ"כ אהבנו לבוא לבקר אותו בעבודתו שם ולראות כיצד הוא מסביר לאנשים בדיוק מה צריך לעשות ובאיזה כלים להשתמש. כמובן ששמחנו מהנחת העובד שהייתה לו והצטיידנו בכלי בוש כגון מקדחה ומברגה לכל נכד ונכדה…
סבא ואני
סבא ורומי אהב מאוד להיות עם הנכדים שלו. כל יום כשהייתי קטן סבא היה מתייצב בשעה 16:00 אחרי הצהריים ולוקח אותי ואת אחי לטיול של שעתיים.
כילדים, כאמור, מאוד אהבנו ללכת אל הסדנה של סבא בקופת חולים ולבנות יצירות מעץ. כל שבת לאחר הקידוש שעשינו אצל סבתא וסבתא מהצד של אבי, היינו הולכים כל המשפחה לסבא וסבתא מצד אימי. את רוב הידע שלי בשחמט צברתי בשעות הרבות ששיחקתי עם סבא אברהם. לפעמים היינו באים לישון אצל סבא וסבתא בשבתות ואז שיחקנו גם בערב שבת.
סבא אברהם היה מכין ליקרים מפירות ועוד היום אני שומר ליקר משמש שסבא הכין במיוחד בשבילי בשנת 2003. הליקר כנראה מקולקל אבל אני לא מעז לפתוח ולגלות… זה ליקר מיוחד…
איך סבא הציל אותי מחנק
טוב, הכותרת באמת מפוצצת, סבא אברהם לא באמת הציל אותי מחנק אבל הוא גרם לכך שארגיש יותר טוב ומעשה שהיה כך היה:
הייתי בערך בגיל 9-10 ובשבת אחת באתי לבד לישון אצל סבא וסבתא. לאחר סעודת השבת אכלנו קלמנטינות. קצת שיחקנו שח מט והלכנו לישון.
פתאום באמצע הלילה, אני קם ומרגיש שקשה לי מאוד מאוד לנשום. הערתי את סבא וסבתא והגענו למסקנה שכנראה עלה לי גרעין של קלמנטינה בשיעול ונתקע בקנה הנשימה. סבא החליט שהולכים ברגל למיון בית חולים השרון. שאלתי אותו למה אנחנו לא נוסעים באוטו הרי קשה לי לנשום. סבא אמר שההליכה ברגל (מדובר בהליכה של כ 3 דקות גג) תועיל לי מאוד כי אני אנשום אוויר צח. ובכן סמכתי על סבא שלי (לא שהייתה לי ברירה) והלכנו ברגל. קצת באמצע הדרך התחלתי להרגיש יותר טוב ונשמתי טוב מאוד.
כשהגענו למיון , בדקו אותי והחליטו לתת לי זריקה עם מחט מאוד גדולה בטוכעס. עד היום אין לי שמץ של מושג למה הייתי צריך לקבל זריקה בטוסיק אבל ככה החליט הדוקטור. בכל מקרה שנפגשתי עם הרופא כבר לא הציק לי כלום ונשמתי כרגיל. אבל ליתר ביטחון החליטו לתת לי זריקה…. בכל אופן בזכות סבא, הבעיה עברה מהר יותר (הוא באמת השרה עליי ביטחון כשהלכנו ברגל)…
ביקורים בבית הבראה
כל שנה בקיץ, סבא וסבתא נסעו לבית הבראה. בדרך כלל הם נסעו למלון ניר עציון ולפעמים הם נסעו למלון מעלה החמישה. הם היו נוסעים לשבוע וכל קיץ היינו נוסעים לבקר אותם במלון. אני הייתי חובב ידוע של ריבות וסבונים מבתי מלון וסבא היה מביא לי את הריבות שאסף עבורי בארוחות הבוקר שבמלון. סבא וסבתא כ"כ שמחו לראות אותנו.
אירועים משפחתיים
בברית שלי
יש לי בדיוק 2 תמונות מהברית שלי, אבל מדובר בתמונות שכל הסבים והסבתות שלי נמצאים בתמונה ובתמונה השניה סבא אברהם מחזיק אותי. איזה מזל שיש לי מזכרת כזאת.
בבר מצווה
את התפילין הראשונות שלי (החלפתי בחתונה לתפילין בית אל) הזמין לי סבא אברהם אצל סופר סת"ם שהכיר. הייתי בין היחידים בכיתה שלי שלא רציתי לחגוג באולם אלא רק עלייה לתורה בכותל, עלייה לתורה וקריאת כל הפרשה וההפטרה בבית הכנסת בשבת וארוחת צהריים של שבת לאחר הקידוש. סבא אברהם גם המליץ על מלמד לבר מצווה שהכיר ולצערי לא הסתדרתי איתו כי הוא לימד אותי כמו תוכי לקרוא את הפרשה ואני רציתי ללמוד את טעמי המקרא. בסוף עברתי למלמד בר מצווה אחר (שהיה המורה הפרטי שלי לגמרא…). בכל אופן את העליה לתורה עשיתי ביום שני לפני הבר המצווה. בתמונה רואים אותי שלא הניח תפילין כראוי (צריך קצת להרים את התפילין של ראש והרצועות שעל היד צריכות להיות מופרדות זו מזו) ואת סבא אברהם ז"ל עולה שלישי לתורה.
בחתונה שלי
התחתנתי בשנת תשע"ו (2006), סבתא טובי וסבא ורומי כ"כ שמחו בחתונתי. אחי שקטן ממני בשנה התחתן כחודש לפניי. רק עכשיו אני שם לב לסבא הייתה עניבה מדהימה ביותר. המשמעות שאני מוצא לצבע העניבה עכשיו היא שהעניבה שלי הייתה לבנה כלומר אין לי ותק בנישואים, לעומת זאת לסבא אברהם יש עניבה לבנה עם דרגות וותק נישואים של 55 שנה…..
סבא אברהם - איש החסד הנסתר
אני מעדיף לסיים את פוסט הפרידה מסבא שלי בתיאורי איש החסד שהוא היה ולא בתיאור התדרדרות מצבו הרפואי. כאמור – סבא שלי היה איש חסד ורב הנסתר על הגלוי.
אתמול בהספד שקרא אחי בהלוותו (הלווית קורונה שאני לא מאחל לאף אחד להתנסות בחוויה הגרועה הזאת) אחי שהוא איש התיעוד והגניאולוגיה במשפחה הקריא הספד בין 2 עמודים שתיאורי מקצת מעשיי החסד שסבא עשה היו כ 1.5 עמודים ממנו. אני מצטט כאן את ההספד כי כשרונו של אחי בכתיבה (ונאום) הוא מהמעולים שאני מכיר
הספד החסד של סבא אברהם ז"ל
"סבא אברהם, ראש משפחתנו וצור מחצבינו,
איש החסד, מאור הפנים והמידות הטובות .
לכמה אנשים עזרת ודאגת בעולם הזה?!
החל מאביך, שאותו סעדת בשנות ילדותך, ועל ברכיך ממש היה כל הדרך במסע המוות ברכבת לאושוויץ .
כל האנשים שלהם עזרת בגטו סאטמר כשהברחת לשם אוכל מחוץ לגטו,
האנשים שהצלת את חייהם במחנות העבודה בזכות תוספת המזון להם דאגת,
חסד של אמת שעשית עם המתים – כשקברת שם במו ידיך את מי שכוחו לא עמד לו יותר וגופתו הייתה מוטלת בעפר.
כשעלית לארץ ישראל ובמסירות נפש, ממש כאברהם אבינו בדרכו לעקידה, הלכת במים בנהר עד צווארך,
ואחר כך במלחמת השחרור סיכנת את חייך מול אש התופת הנוראה של כדורי המרצחים שרצו להשמיד את כרם בית ישראל.
במשך כארבעים שנה עבדת בקופת חולים ובמסירות נפש סייעת להקמת מרפאות ולהצלחת חיים של רבים כל כך ויישבת את ארץ ישראל אותה אהבת .
הקמת משפחה והיית בעל ואב מסור לבנותיך, נכדיך ונכדותיך ולכל צאצאיך,
דאגת לבני משפחה ומכרים שהיו זקוקים לך בשנותיהם הקשות,
חותנתך (סבתא מלכה), אחיך (בצלאל), אחותך (מרים) ובעלה (מיקי), גיסתך (פרידה), ואף שכנתך הערירית .
טיפלת בכולם כל השנים, במסירות נפש מתוך אמונה וכבוד.
וכמו בדו שיח הקדום בין אברהם למלך סדום בחרת בהצלת נפשות ולא ברכוש…
בשבת פרשת ראה תשס"ז, סיפרת לנו לראשונה ולגם לאחרונה בחייך. לא הזכרת זאת מעולם לא לפני כן ולא אחרי כן, שבהיותך במחנה העבודה, הצלת את חייהם של שני מכרים מהאזור שלך, ולאחר המלחמה,
אחד מהם שהיה אדם אמיד מאוד רצה לרשום על שמך את אחת מדירותיו בעיירה סאטמר, אך אתה, למרות שהיית רק נער בן 18 , ללא הורים וללא רכוש – סירבת כי לא רצית שום תמורה וערך כספי עבור הצלת חיים.
וכן, כאשר מכר נוסף מהאזור עמד למות מתוך ייסורי השעבוד במחנה, מסר לך היכן הטמין את אוצרותיו בכפרו, וביקש ממך שאם תזכה לחזור בשלום תודיע על כך לצאצאיו, ואכן, עמדת במילתך ואיתרת את בתו, ומסרת לה את המיקום, והיא מצאה שם ממון רב ורצתה לתת לך משהו ממנו אך אתה בשום פנים לא הסכמת לקחת"…
סבא ורומי האהוב והיקר שלי. תודה על כל מה שעשית בעבורי. אני מבקש ממך סליחה על שבחודשים האחרונים לא ביקרתי אותך כמו שהייתי צריך. היה קשה לי לראות אותך איך שאתה דועך. ואז הגיעה תקופת הקורונה ועוד יותר לא יכולתי לבקר אותך. כ"כ רציתי לזכור אותך כשאתה בשיאך. תהה נשמתך צרורה בצרור החיים.
7 תגובות
יניב היקר
קראתי כל מילה והתרגשתי מסיפור חייו של סבא
הוא זכה במשפחה נהדרת וכולכם זכיתם בסבא הכי טוב בעולם.
שיהיו רק בשורות טובות ❤
תודה צדוק. את מקומו בהיסטוריה של פתח תקווה סבא שלי הרוויח בגדול.
מרגש. הוא והסטוריה של מדינת ישראל הולכים יחד.
יהיה זכרו ברוך!
מדהים הסיפור יניב היקר,משתתף בצערכם,ת.נ.צ.ב.ה.ושתדעו אך ורק שמחות,סבך כמו שאומרים היה מלח הארץ,זה מזכיר לי את אבי ז"ל בנימין שגם הוא היה מלח הארץ,איך אבי שרד את השואה איבד אשה וחמש ילדים ואת כל משפחתו,הכיר את אמא ובשנת 1949 עלו לארץ עם אחי אליעזר ואחותי שהייתה בת תשעה חודשים נפטרה משיתוק ילדים,פה בארץ נולדתי אני,ואבא ממש כמו שאומרים בנה את הארץ,קווים רק לבשורות טובות
אכן סבא כהלכה,אהוב המשפחה והבריות,עזר ותמך להרבה אנשים,חלק ידוע וחלק נסתר,צדיק
נזכור אותך לעד
יניב,
מקסים ומרגש מאד!
שמחה ומודה שזכיתי להכיר את סבא ורומי עוד כוחו במותניו. איש מיוחד במינו בכל צורה ואופן.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, אזכור תמיד לעולמי עד ❤️
תודה רבה לי.